רש"י על יבמות ס״ז

1 ושחרור - ישראל ששיעבד עבדו לב"ח ושחררו הלוה יצא לחירות והמלוה גובה מלוה ממקום אחר:

2 בכתובתה - שהיא אלף זוז דהא מאי דאשבחו ברשותי' אשבחו:

3 אבל למיתן דמי ומישקל לא - אלא שלו הן עולמי' קמ"ל:

4 מתני' והניחה מעוברת - אע"פ שיש לה בנים הימנו והיא אוכלת בתרומה לא יאכלו עבדי צאן ברזל בתרומה לפי שהן של יורשים ויש לעובר בהן חלק ואין לעובר כח להאכילן בתרומה אי משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא אי משום דקסבר ילוד מאכיל שאין ילוד אין מאכיל שנאמר ויקרא כ״ב:י״א ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו קרי ביה יאכילו:

5 שהעובר פוסל - אם בת כהן נישאת לישראל והניחה מעוברת ואין לה בן אחר פוסלה מלשוב לבית אביה כנעוריה:

6 ואינו מאכיל - אם בת ישראל לכהן היא ומת והניחה מעוברת אין בעובר כח להאכילה וה"ה לעבדים:

7 אף בת כהן לכהן - כיון דאמרת שאין ילוד אינו מאכיל היאך העבדים אוכלין בתרומה מפני חלקו של עובר שהרי עבדיו הן ואין אוכלים אלא בשבילו והוא אין בו כח להאכיל:

8 גמ' במעי כהנת - בת כהן מעוברת מכהן. אי אמרת משום זרות ליכא ואי משום שאין ילוד איכא:

9 וזו לא שמעתי - לאיסור אלא להיתירא:

10 יש לו בנים - אחרים לבד מעובר זה:

11 אוכלים - העבדים בשביל בנים דעובר לית ליה זכיה:

12 בשביל משפחה - שאין אחד מישראל שאין לו יורשין וכל זמן שלא נולד העובר זוכה הקרוב לירושת כהן ואוכלים בגינו:

13 זו דברי רבי יוסי ולא סבירא ליה - לשמואל דעובר אית ליה זכיה:

14 בגדתאה - בעל אגדה. ל"א שם מקום שהוא בבבל ששמו בגדד:

15 בי עשרה - לפרסם את הדבר:

16 הניח בנים - הכהן ולא הניחה מעוברת:

17 אלו ואלו - עבדי מלוג ועבדי צאן ברזל אוכלין דעבדי מלוג אוכלין בשבילה שהיא אוכלת בשביל בניה ועבדי צאן ברזל אוכלין בשביל בנים:

18 הניחה מעוברת - ולא הניח לה בנים:

19 אלו ואלו אין אוכלין - שהעובר אינו מאכיל לא את אמו ולא את העבדים:

20 הניח בנים והניחה מעוברת עבדי מלוג אוכלים - שהם שלה ואין לעובר חלק בהן והיא אוכלת בשביל בניה:

21 עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר - שיש לו חלק בהן דאית ליה זכייה ולא ידעינן הי מתרמי לחלקו לפיכך עבדים אסורים לאכול:

22 שהעובר פוסל - בת כהן המעוברת מישראל:

23 ואינו מאכיל - בת ישראל המעוברת מכהן ולא את עבדיו:

24 הבת מאכלת - לקמן מפרש לה:

25 כולן זכרים ל"ג כולן אלא ה"ג זכרים יאכלו כולן נקבות לא יאכלו - אם יש זכר בבנים אוכלים העבדים בשבילו ולא חיישינן לחלקו של עובר דשמא נקבה היא ואין לה חלק במקום בן ואת"ל זכר הוא שמא תפיל שכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ויש שמפילות סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקיבות הוו להו זכרים הראוים לירש מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן. כולן נקבות לא יאכלו שמא יהא עובר זכר כו':

26 תיפוק ליה - דא"נ הויא נקבה פסלה דכיון שכל אותן שלפנינו נקבות יש לעובר חלק בהן אפילו היא נקבה:

27 אין חוששין למיעוטא - לשמא יהא זכר ויש לו חלק בהן דבתר רובא אזלינן ורובא יולדות או נקבות או מפילות כדפרישית לעיל:

28 דעבדינן ליה תקנתא - בוררין לעובר שאר נכסים לחלקו ונמצאו העבדים כולן לחלק הנולדים אבל היכא דכולן נקבות לא מצינו למיעבד תקנתא שמא יהא העובר זכר ויהא הכל שלו:

29 יתומים - קטנים שבאו לחלוק מעמידין אפוטרופוס לכל אחד ואחד ובורר כל אפוטרופוס חלק אחד יפה לחלקו:

30 הגדילו - היתומים יכולים למחות ומהניא חלוקה לפירות דעד מחאה:

31 לימא דרב נחמן תנאי היא - מדאמר ר' שמעון זכרים יאכלו משום תקנתא דרב נחמן מכלל דת"ק דאמר עבדי צאן ברזל לא יאכלו אפי' בתקנתא קאמר ולית ליה דרב נחמן ואינן רשאין לחלוק עד שיגדילו:

32 לא דכולי עלמא אית להו דרב נחמן - ואי דעבד להו תקנתא הכי נמי דאכלי אפילו לתנא קמא והכא בדלא עבוד תקנתא פליגי וקאמר רבי שמעון יאכלו ולא חייש למיעוטא ותנא קמא חייש למיעוטא:

33 הבת מאכיל - קס"ד ה"ק אם יש כאן בת ולא בן מאכיל עבדים אבל אם זכרים הם לא יאכלו העבדים:

34 בנכסים מועטים - דתקון רבנן הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים:

35 וכגון דאיכא בן בהדה - דהך בת דהוו כולהו בחזקת הבן מדאורייתא דהשתא ממה נפשך אי עובר זכר הוא לא עדיף מהאי דשקלינהו רבנן מיניה ואוקמינהו ברשות בת ואי עובר בת היא כיון דיש בן זכר לפנינו אין לעובר נקיבה חלק בהן אלא בתקנתא דרבנן וכמה דלא נפק כו'. ולהכי נקט בן בהדה דאי לא הוה בן אית ליה זכייה לעובר נקבה מדאורייתא בנכסים בתורת ירושה בהדי הך בת והכי מפרש מילתא דר' ישמעאל הבת עם הבן מאכלת אבל אם יש בן בלא בת אינו מאכיל:

36 מה שמכרו מכרו - וכיון דלענין מכירה ברשותייהו קיימי היכי אכלי:

37 אלא מאי הבת דקתני אם - והכי קאמר האם מאכלת עבדי מלוג שלה כדרך שהיתה אוכלת והבן אינו מאכיל את עבדי צאן ברזל מפני חלקו של עובר:

38 מתני' העובר פוסל - בת כהן שניסת לישראל ומת והניחה מעוברת:

39 ואינו מאכיל - בת ישראל שנשאת לכהן ומת והניחה מעוברת:

40 והיבם - בת כהן שומרת ליבם ישראל פסלה מתרומת אביה ובת ישראל שומרת ליבם כהן אינו מאכילה:

41 והאירוסין - בת כהן מאורסת לישראל פסלה ובת ישראל מאורסת לכהן אינו מאכילה:

42 ובן ט' שנים - בגמרא מפרש לה:

43 ספק שהוא בן ט' ספק שאינו - הוי נמי כבן ט' ופוסל ואמילתא דלעיל קאי:

44 ספק שהביא שתי שערות כו' - לעיל קאי לענין האירוסין דקתני פוסלין והכי קאמר קטן שקדש האשה ספק הביא שתי שערות וקדושיו קדושין ספק שלא הביא פוסל בת כהן המאורסת לו מן התרומה:

45 נפל הבית עליו ועל בת אחיו - שהיא אשתו ספק הוא מת תחלה ונפלו שתיהן לפני אחיו ופוטרת צרתה משום צרת הבת ספק בת אחיו מתה ראשונה ובשעת נפילה ליבם לא הואי צרתה צרת ערוה דתנן לעיל יבמות דף ב: וכולן אם מתו או מיאנו צרותיהן מותרות:

46 צרתה חולצת ולא מתייבמת - איידי דאיירי בספק לחומרא תני לה בהדייהו:

47 גמ' ושבה אל בית אביה כנעוריה - משמע בזמן שהיא דומה לנעוריה:

48 ילוד מאכיל - ישראלית האוכלת בשביל בנה אינה אוכלת אלא אם כן ילוד. בן מאכיל את אמו נפקא לן בתורת כהנים אמור פרק ד מויליד ביתו הם יאכלו בלחמו ויקרא כב קרי ביה יאכילו ומהכא ילוד הוא דמשתמע:

49 ושבה פרט לשומרת יבם - שאינה ברשותה לשוב דהא אגידא ביה: